הגישור ביפן – רשמי שיחה עם פרופ' ריאקו נישיקאווה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת קיאו בטוקיו
דרורה גבע
בביקורי ביפן בנובמבר שנה זו, פגשתי את פרופ' נישיקאווה מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת קיאו שבטוקיו. פרופ' נישיקאווה קבלה את פני בחביבות רשמית וספרה את דבריה כמעט ללא אתנחתא.
המאמר שפורסם על ידה נמצא במדור הכתבות בקישור שלהלן: Judges and ADR in Japan
וזוהי תמצית דבריה:
הגישור ביפן, הוא שירות של המערכת המשפטית לקהילה.
המגשרים נבחרים על ידי המערכת המשפטית מתוך מועמדים שהציגו עצמם. אלה הם בדרך כלל אנשים שפרשו מעבודתם: גברים בגילאי 65 ומעלה ונשים בגילאי 42-60, כי הנשים ברובן אינן עובדות מחוץ לבית ביפן. הבחירה נערכת על פי מספר מצומצם של קריטריונים: מקום העבודה הקודם (עובדי רשויות מקומיות במעמד בכיר, מורים וכד'), המעמד בעבודה הקודמת, מתן שירות לקהילה ואישיות המועמד שנבחנת בראיון אישי. הנשים נבחרות למרות שאינן עובדות, כדי לממש את שוויון הזכויות בין נשים לגברים. השכר למגשרים ניתן על ידי המערכת המשפטית והוא סמלי בלבד.
ההכשרה לגישור ניתנת לאחר בחירת המועמדים. זוהי הכשרה בסיסית ביותר, שבה מוצגים מטרת הגישור, חוקי הגישור, והדרך הפרוצדורלית בה הוא נערך, הן בהליך האזרחי והן בהליך המשפחתי. ההכשרה אינה כוללת את שלבי הגישור וכליו. לשאלתי על תכנון עתידי למתן הכשרה רחבה יותר למגשרים, נעניתי בלאו החלטי. וכך הוסברה התפיסה: "היפנים ניחנו באופי שמרני וקפדני ביותר. למידה של הליך גישור מובנה, תגרום להם לדבוק בדרך הנלמדת בקפדנות, וכך תאבד לתהליך הגמישות החיונית לו". הגישור נערך בדרך אינטואיטיבית המתבססת על ניסיונם וכישוריהם הטבעיים של המגשרים.
תפקידם העיקרי של המגשרים, על פי פרופ' נישיקאווה, הוא להקשיב לצדדים, לכוון אותם לתקשורת טובה יותר ולהציע פתרונות לבעיה במידת הצורך.
המטרות של הגישור בכללו, הן: לקצר את משך הזמן לפיתרון הבעייה, לחנך מחדש את החברה לפתרון בעיות בדרך של הסכמות הדדיות ללא עימותים משפטיים וכן, להקל על העומס של המערכת המשפטית. בענייני המשפחה, מטרה נוספת לקיצור התהליך לפתרון הסכסוך היא, מניעת קרע גדול יותר בין הצדדים וסבל מיותר של הילדים. יש מודעות רבה בקרב היפנים לשלמות המשפחה ולשלום בית. וכאשר מתגלע סכסוך, מאמינים שיש לפתור אותו במהירות האפשרית ובדיסקרטיות מירבית. לעיתים אף מצרפים את הילדים להליך. לפיכך הונהג גישור חובה בענייני משפחה: כל פניה לבית המשפט בענייני משפחה, מופנית ישירות לגישור.
ההפנייה לגישור נערכת על ידי פקידי בית המשפט, שאינם עורכי דין, אך הוכשרו לתת הסבר לפונים על הליך הגישור, ולהפנותם למגשר מתוך רשימת מגשרים המצויה בבית המשפט; בענייני משפחה כחובה, ובעניינים אזרחיים אחרים, כרשות. אין גישור פרטי ביפן כמקצוע, אלא אם כן, נערך גישור על ידי קרובי משפחה וחברים המתנדבים לעזור בפתרון הסכסוך.
ההליך נערך על ידי שניים או שלושה מגשרים בעלי רמות ניסיון שונות: האחד הוא מגשר ותיק ומנוסה, השני מגשר בתחילת דרכו והשלישי (אם משתתף) הוא צעיר שעדיין לא התנסה בגישורים. הליך הגישור נערך בין כותלי בית המשפט, באחריות ובמעורבות מלאה של השופטים; לאחר כל ישיבת גישור מועבר דיווח מלא לשופט על מהלך הישיבה ועל ההתקדמות שהושגה, השופט מעיר הערותיו ומציע דרכים להמשך ההליך ואופציות לפתרון. כאשר הושגה הסכמה, נכתב ההסכם באמצעות השופט ומקבל תוקף של פסק דין.
התוצאה, לפי פרופ' נישיקאווה, היא שרק מעט מהמקרים שהגיעו לגישור, אינם נפתרים ומגיעים למשפט. וכמעט כל מקרי הסכסוכים המשפחתיים נפתרים בדרך של גישור.
פרופ' נישיקאווה עונה על כל השאלות ברצון ומסבירה בהרחבה, היא אינה מגלה עניין רב באופי הגישור בישראל. היא מודעת לכך, שהגישור ביפן שונה מאשר במקומות אחרים ולא מתעניינת כל כך בדרכים אחרות. היא יודעת שמה שנעשה ביפן, מתאים לאופי היפני: "אנחנו פתוחים לשמוע מהמתרחש במקומות אחרים, אך את היישום יש לנתב ולהתאים לתרבות הישראלית."
(הרחבה בנושא מקומם של השופטים בהליך הגישור, תוכלו לקרוא במאמר של פרופ' נישיקאווה:
Judges and ADR in Japan By Rieko Nishikawa, Keio University)
