- מפגשים גם מרחוק בוידיאו (זום)
- כ"ז בניסן 12, פתח תקווה
- א' - ה' : 20:00 - 10:00 | ו' : 13:00 - 10:00
תפריט
תפריט
סכסוכים כספיים בין קבלני בנייה לבין בעלי בתים מופנים על ידי בית המשפט להידברות והסכמות בגישור מחוץ לכותלי בית המשפט.
הם נכנסו לחדר הגישור בפנים חתומות, שמואל הגיע ראשון ודוד מיד אחריו, כל אחד מלווה בעורך דין. ומיד החלו לשטוח את סיפורם נכנסים האחד לדברי השני ומרימים את הקול. אני מציעה להם שתייה – הרוחות נרגעות מעט. מציגה בפניהם כללי התנהלות; הקשבה עד סיום הדברים של השני, דיבור מכובד – מתחילים באופן פורמלי.
וכך הציגו הבאים את מה שקרה:
שמואל: "הזמנתי את חברת "הבונים בשמחה בע"מ" (שמות בדויים), כדי לשפץ את ביתי. אני גר בקיסריה, בית פרטי, תכננתי להגדיל את הבית לבנות שלושה מפלסים.
יש לי שטח של 000,1 מ"ר, רציתי משטחי דשא וגינת עצי פרי ופרחי נוי. המליצו לי על החברה של דוד, הם אמנם יקרנים, אך ציפיתי לעבודה טובה ומהירה – ומה קיבלתי?
אחרי שנה הבית עדיין לא גמור, צבע לא אחיד ועוד ליקויים למיניהם“.
לדבריו של דוד, בעל חברת הבנייה, כאשר ישב עם שמואל לתכנן את
השיפוץ, התכנית התרחבה מרגע לרגע ועלות השיפוץ הגיעה לכ-000,700 ש"ח. לאחר מו"מ קצר, הסכימו על000,650 ש"ח, וסיום לאחר 4 חודשים.
הזמן נקף, והשיפוץ הסתיים, כך לדבריו של דוד.
שמואל הגיע ובדק אך לא היה מרוצה, מבחינתו נשארו מספר ליקויים, הוא עדיין לא סיים את התשלום לדוד ונשאר חייב עוד000,35ש"ח.
מכתבים הלוך ושוב מעורכי הדין של שני הצדדים, אך דבר אינו מתקדם.
הכעסים של האחד על השני רק הולכים ומחריפים, ואז הדרך לבית
המשפט היתה קצרה – תביעה של הקבלן על סכום החוב, ריביות,
פיצויי נזקים וכד'.
בית המשפט הציע גישור והצדדים הסכימו.
המטרה של הליך הגישור היא, לסייע לצדדים לסיים את המחלוקת ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט בדרך של הסכמות.
התהליך מנווט ע"י מגשר/ת האמונים על תקשורת מקרבת וגיבוש הסכמות.
ההגעה להליך הגישור, היא מתוך רצון הדדי לסיים סכסוך בגישה משתפת וללא עימותים מיותרים.
כל אחד מהצדדים האשים את השני, זה ברשלנות וזה באי תשלום.
האוירה היתה טעונה, האחד אומר "מגיע לי", השני אומר "שדדת אותי, הבית לא גמור, ליקויים בכל פינה ואתה רוצה כסף – אין סיכוי".
אומר הקבלן, "שלם לי את חובי ואבוא לתקן את הליקויים". מחזיר לו בעל הבית: " אני אתרום את הכסף ולא אתן אותו לך".
בנקודה זו, עצרתי את רצף הדברים ושאלתי בתום: "למי אדוני רוצה לתרום? אולי לאגודה למלחמה בסרטן?"
"קפץ" בעל הבית על ההצעה (והרי הכסף לא היוה בעיה, נמען הכסף היה הבעיה). גם הקבלן הסכים (העיקר שהכסף יצא מידיו של בעל הבית).
נכתב הסכם ונקבעה בו תרומה של שניהם בסך000,70 ש"ח לאגודה למלחמה בסרטן, והליקויים שעליהם הצביע שמואל יתוקנו ו"בא לציון גואל".
עוד נמשכו חילופי נוסחים בפקס ומייל, עד לנוסח המוסכם הסופי, וההסכם נחתם ע"י שמואל ודוד ונשלח לבית המשפט לקבלת תוקף פסק דין.
כל צד בסכסוך מאמין שהצדק איתו, ולכן קשה "לרדת מהעץ", קשה לשגת מעמדה שהחזיק בה זמן רב; איך ייראה בעיני משפחתו וחבריו, ואולי בבית המשפט היה זוכה, הרי הצדק איתו. יש להציע לו "סולם", להקל על הירידה מהעמדה שנקט.
בניתוח הצרכים והאינטרסים שהובילו כל אחד מהם לעמוד על טענתו – פתרון ה"תרומה" סיפק להם מענה; זה קיבל את מבוקשו – שיפוץ ותיקון הבית, ודוד קיבל את מבוקשו בכך, ששמואל נאלץ לבסוף להכניס את היד לכיס ולהוציא כסף.
היחסים נשמרו "ובא לציון גואל".
האם הצדק יצא לאור?
אולי. אך במבט מפוכח, אם היו ממשיכים להלחם בבית המשפט, היו נגרמות להם הוצאות נוספות לעורכי דינם, בזבוז זמן יקר בהגעה לבית המשפט, היחסים היו מתערערים יותר, סיום הסכסוך היה מתארך, ובניית הבית לא היתה מסתיימת, מה שהיה מוביל להשלכות גם על מצב הרוח הכללי של כל אחד מהם ועל היחסים עם בני משפחתו.
”התרומה“ היוותה את הסולם לירידה מהעץ , וזו תרמה להתגברות
”הראש“ על ”הבטן“ – המחשבה על הרגש.
אודות
אודות
